תחתונים סופגים לאדם עם דמנציה ואיך מטפלים בלי מאבקים

מי שמטפל באדם עם אלצהיימר או סוג אחר של דמנציה יודע שבריחת שתן היא רק חלק מהסיפור. היא מגיעה יחד עם בלבול, שכחה, שינויים במצב הרוח ולפעמים התנגדות חריפה לכל ניסיון לעזור. אמא שתמיד הייתה מסודרת מסרבת פתאום להחליף. אבא שלא מבין למה מישהו נוגע בו. הקושי אינו רק מעשי, הוא רגשי עמוק.

המדריך הזה נכתב למטפלים, לבני זוג ולילדים שמלווים אדם עם דמנציה בבית. הוא לא עוסק בטיפול במחלה עצמה, אלא בשאלה איך בוחרים מוצר ספיגה ומשתמשים בו כך שיהיה פחות מאבק ויותר שקט. הגישה שמנחה אותו פשוטה, להתאים את הסביבה לאדם, ולא לנסות להתאים את האדם לסביבה.

בדמנציה, הבעיה היא לעיתים קרובות לא בשלפוחית עצמה. המטופל שוכח שהוא צריך ללכת לשירותים, לא מזהה את התחושה, לא מוצא את הדרך או לא זוכר מה עושים כשמגיעים. גם מי שהשלפוחית שלו תקינה לחלוטין עלול לדלוף, פשוט כי הקשר בין הצורך לבין הפעולה נחלש.

בשלבים מסוימים המטופל גם לא מזהה את מוצר הספיגה. הוא עשוי לראות בו משהו זר, לחשוב שהוא לא שלו או לנסות להוריד אותו. לעיתים הוא מתבייש, גם אם אינו יכול להסביר את זה במילים. ההתנגדות הזו אינה עקשנות, היא דרך לבטא בלבול או פחד. ההבנה הזו משנה את כל הגישה של המטפל.

בנוסף, אנשים עם דמנציה מתקשים לפעמים לדווח על אי נוחות. תחתון רטוב, לוחץ או מגרד לא תמיד יגרום להם לבקש עזרה, אלא דווקא לאי שקט, לשוטטות או לכעס. מטפלים מנוסים לומדים לראות בשינוי התנהגותי פתאומי סימן אפשרי לכך שמשהו לא בסדר בגוף, ולבדוק קודם את הדברים הפשוטים.

בוחרים מוצר שנראה ומרגיש מוכר

כל עוד המטופל הולך ויכול לעמוד, תחתון סופג הוא בדרך כלל הבחירה הטובה ביותר. הוא נלבש ונפשט כמו תחתון רגיל, והמראה שלו מוכר יותר מחיתול. אנשים עם דמנציה מגיבים טוב יותר לדברים שמזכירים להם את השגרה הקודמת שלהם, ותחתון שנראה כמו תחתון מעורר פחות התנגדות.

כדאי לבחור דגם בצבע ובגזרה שקרובים ככל האפשר לתחתונים שהמטופל לבש בעבר. בדש מדיקס יש דגמים נפרדים לגברים ולנשים, כמו תחתון פריבל לגברים ותחתון פריבל לנשים, ודגמים לגבר ולאישה של דיפנד. יש גם דגמים לשני המינים של טנה, אברי פלקס, בריז, יורופלקס ופרידנס. ניסוי של שניים או שלושה דגמים יגלה מה המטופל מקבל בקלות.

המידה חשובה כאן במיוחד, כי מטופל עם דמנציה לא תמיד יגיד שמשהו לוחץ. מודדים מותניים וירכיים ומשווים לטבלת היצרן. ירידה במשקל נפוצה מאוד אצל אנשים עם דמנציה, בגלל שכחה של ארוחות או קושי באכילה, ולכן כדאי למדוד שוב כל כמה חודשים. תחתון רפוי מדי ידלוף, ותחתון צר מדי יגרום לאי שקט.

רמת הספיגה נבחרת לפי מה שרואים. כיוון שהמטופל לא תמיד הולך לשירותים בזמן, כדאי לרוב לבחור רמה בינונית או גבוהה. אצל טנה זו רמת Plus או Super, ואצל אברי פלקס הספרה הגבוהה, כמו L3 או XL3. בכל החלפה בודקים כמה התחתון מלא, ומתאימים את הרמה לפי מה שנמצא לאורך שבוע.

כדאי גם להבין שאין תחתון סופג אחד שמתאים לכל שלבי המחלה. בתחילת הדרך, כשהמטופל עדיין עצמאי ברובו, דגם דק ברמה בינונית יספיק ויתקבל בקלות. ככל שהמחלה מתקדמת, הצורך ברמת ספיגה גבוהה גדל, ולעיתים גם הצורך בעזרה מלאה בהחלפה. מי שבוחן מחדש את המוצר כל כמה חודשים נשאר מעודכן ולא נתקע עם פתרון שהתאים לשלב קודם.

את המוצרים כדאי להעביר מהאריזה למגירה הרגילה של התחתונים. אריזה גדולה עם כיתוב רפואי עלולה להבהיל או לבלבל את המטופל. כשהתחתונים הסופגים נמצאים במגירה שבה תמיד היו התחתונים, הם הופכים בעיניו לחלק טבעי מהלבוש. זה פרט קטן שמשנה הרבה בתגובה.

שגרה קבועה מפחיתה את ההתנגדות

אנשים עם דמנציה מתנהלים טוב יותר כשיש שגרה קבועה. אותן שעות, אותו סדר, אותו מקום. השגרה מפחיתה את הצורך לזכור ולהבין, והגוף לומד את הקצב. בדיקה והצעה ללכת לשירותים בשעות קבועות, למשל כשקמים, לפני ואחרי כל ארוחה ולפני השינה, מפחיתות דליפות ומונעות הפתעות.

ההצעה ללכת לשירותים צריכה להיות פשוטה וחיובית. במקום לשאול אתה צריך לשירותים, שעליה המטופל עשוי לענות לא מתוך הרגל, אפשר לומר בוא נלך לשטוף ידיים לפני האוכל, ובדרך להיכנס לשירותים. הובלה עדינה, בלי ויכוח, עובדת הרבה יותר טוב מהסבר ארוך שהמטופל לא יזכור.

את ההחלפה עצמה עושים בצעדים קטנים, ומסבירים כל צעד לפני שעושים אותו. עכשיו נוריד את המכנסיים. עכשיו נשטוף. עכשיו נלבש תחתון נקי. קול רגוע, משפטים קצרים וקשר עין מרגיעים את המטופל. אם הוא מתנגד מאוד, עוצרים, מחכים כמה דקות ומנסים שוב. ניסיון בכוח מגביר את הפחד ואת ההתנגדות בפעם הבאה.

מטפלים מספרים שלפעמים דווקא הסחת דעת עוזרת. שיר מוכר, שיחה על הנכדים או חפץ אהוב ביד בזמן ההחלפה מעבירים את תשומת הלב של המטופל ממה שקורה לגוף שלו. ההחלפה מסתיימת מהר יותר, והמטופל נשאר רגוע. כל מטפל מוצא עם הזמן את מה שעובד אצל האדם שלו, וכדאי לשתף את זה עם שאר המטפלים.

הפרטיות נשמרת גם כשהמטופל לא מבין אותה במלואה. סוגרים את הדלת, מכסים את הגוף במגבת ככל האפשר, ולא מדברים על ההחלפה מול אחרים. אנשים עם דמנציה מרגישים לעיתים קרובות את היחס, גם כשהם לא מבינים את המילים. כבוד הוא לא רק דבר שעושים בשביל עצמנו כמטפלים, הוא משפיע ישירות על שיתוף הפעולה.

כשיש כמה מטפלים, למשל בני משפחה ועובדת זרה, חשוב שכולם יפעלו באותה דרך. מסכמים יחד את השעות, את סדר ההחלפה, את המוצר ואת המילים שבהן משתמשים. יומן פשוט ליד המיטה, שבו כל מטפל רושם מתי החליף ומה ראה, עוזר לשמור על רצף ולזהות שינויים מוקדם.

אחת התופעות המתסכלות ביותר היא מטופל שמוריד את התחתון באמצע היום, או מנסה לקרוע אותו. לפני שמחפשים פתרון, כדאי לבדוק את הסיבה. האם התחתון רטוב? לוחץ? מגרד? האם העור מגורה? לעיתים קרובות הורדת התחתון היא דרך לומר שמשהו לא נוח. טיפול בסיבה פותר את ההתנהגות.

אם אין סיבה גופנית, ביגוד מותאם יכול לעזור. בדש מדיקס יש קטגוריה של ביגוד לחולי אלצהיימר ואנשים סיעודיים, עם בגדים שמקשים על הורדה עצמית, למשל כאלה שנסגרים מאחור. זה לא נועד להגביל את המטופל אלא להגן עליו מפני מצבים מביכים ומפני גירוי בעור. כדאי להשתמש בהם בעדינות ולפי הצורך.

גם הסביבה משפיעה. שירותים שקשה למצוא, דלת שנראית כמו קיר או חדר חשוך מבלבלים מטופל עם דמנציה. שלט פשוט עם ציור על דלת השירותים, תאורה טובה במסדרון ומושב אסלה בצבע שונה מהרצפה עוזרים לו למצוא את הדרך ולזהות את המקום. הגבהת אסלה ומאחזים מקלים על הישיבה והקימה.

בלילה הבלבול גדל לעיתים, ותופעה שנקראת שקיעה, אי שקט בשעות הערב, מוכרת אצל רבים מהמטופלים. סדינית סופגת על המזרן, כמו של שקמה מבית דיפנד או של אבנה, מגינה על המיטה ומאפשרת להימנע מהחלפת מצעים באמצע הלילה. תאורת לילה עמומה בדרך לשירותים מפחיתה נפילות ובלבול.

שומרים על העור ועל המטפל עצמו

העור של מטופל עם דמנציה חשוף במיוחד, כי הוא לא תמיד מדווח על גירוי, ולעיתים יושב או שוכב הרבה. בכל החלפה מסתכלים על העור. אדמומיות, עור מתקלף או פצע קטן דורשים תשומת לב מיידית. ניקוי עדין במים פושרים או במגבונים בלי בושם, ייבוש בטפיחות ומשחת הגנה הם הבסיס.

מטופל שיושב רוב היום צריך שינוי תנוחה תכוף, כדי למנוע פצעי לחץ. גם כאן, השגרה עוזרת. קימה להליכה קצרה כל שעה או שעתיים, יחד עם בדיקה של התחתון, משלבת שני צרכים בפעולה אחת. בדש מדיקס יש גם מגנים וגרביים למניעת פצעי לחץ, שיכולים להשלים את ההגנה.

שתייה היא נושא רגיש אצל מטופלים עם דמנציה. הם שוכחים לשתות, ולעיתים מטפלים מפחיתים שתייה כדי להפחית דליפות. אבל התייבשות מגבירה בלבול ומעלה את הסיכון לזיהום בדרכי השתן, שאצל אנשים עם דמנציה גורם לעיתים להחמרה פתאומית בהתנהגות. כוס מים זמינה ותזכורות קבועות חשובות מאוד.

החמרה פתאומית בבריחת השתן, יחד עם בלבול מוגבר או חום, היא סימן לפנות לרופא. זיהום בדרכי השתן נפוץ מאוד ומטופל ביעילות, אבל אצל אנשים עם דמנציה הוא לא תמיד מתבטא בצריבה או בכאב, אלא דווקא בשינוי התנהגותי. שווה לזכור את הקשר הזה ולבקש בדיקת שתן כשמשהו משתנה פתאום.

ולבסוף, המטפל עצמו. טיפול באדם עם דמנציה הוא אחת המשימות השוחקות ביותר שיש, והתמודדות עם בריחת שתן מוסיפה עליה עומס פיזי ורגשי. מותר לבקש עזרה, מותר לקחת הפסקה, ומותר להרגיש תסכול. קבוצות תמיכה למשפחות של חולי דמנציה, עובדת סוציאלית בקופת החולים ובני משפחה נוספים יכולים להקל.

גם ההזמנות יכולות להפוך לעוד מקור לחץ. כדי להוריד את העומס, כדאי להזמין באתר עם משלוח הביתה, ולקבוע תזכורת קבועה לפני שהמלאי נגמר. דש מדיקס שולחת לכל הארץ, ומי שמתלבט איזה תחתון סופג מתאים למטופל יכול להתקשר ולקבל ייעוץ. כל משימה שיורדת מהראש של המטפל משאירה לו יותר כוח לטיפול עצמו.

אין דרך מושלמת לטפל באדם עם דמנציה, ויהיו ימים טובים וימים קשים. אבל מוצר מתאים, שגרה קבועה, סבלנות ויחס מכבד הופכים את ההתמודדות עם בריחת השתן לחלק מנוהל מהיום, ולא למאבק יומיומי. וזה מאפשר למטופל ולמטפל להקדיש יותר זמן לרגעים הטובים שעוד יש.