ייעוץ תעסוקתי אחרי צבא

השחרור מצה"ל או מהשירות הלאומי הוא אחד הרגעים המרגשים והמבלבלים בחיים. במשך שנתיים או שלוש מישהו אחר קבע את סדר היום, את התפקיד ואת היעדים, ופתאום כל ההחלטות חוזרות לידיים. לצד ההתרגשות מגיעות שאלות כבדות, מה ללמוד, האם לעבוד קודם, האם לטוס, והאם בכלל יודעים מה רוצים. חברים מתפזרים לכיוונים שונים, וההשוואה אליהם רק מגבירה את הבלבול. דווקא בתקופה הזו ייעוץ תעסוקתי יכול להפוך את הערפל לתמונה ברורה.

רבים מהמשתחררים חשים שהם אמורים לדעת כבר מה הם רוצים לעשות בחיים. ההרגשה הזו מובנת, אבל היא לא מבוססת על המציאות. רוב האנשים בגיל הזה עוד לא הספיקו להכיר מספיק תחומים, ולא היו להם הזדמנויות רבות לבדוק את עצמם מחוץ למסגרות של בית הספר והשירות. חוסר הוודאות אינו סימן לבעיה, אלא נקודת פתיחה טבעית לתהליך של בירור. השאלה היא רק אם הבירור הזה ייעשה באופן מסודר או באמצעות ניסוי וטעייה יקרים.

גם מי שסיים שירות לאומי מגיע לנקודה הזו עם תשובות חשובות. שנה או שנתיים בבית ספר, בבית חולים, בעמותה או במוסד ציבורי חושפות לעולמות עבודה אמיתיים, לאנשים שעוסקים במקצועות שונים ולסוגי אחריות מגוונים. לעיתים קרובות מתגלה דווקא שם משיכה לתחום מסוים, או לחלופין הבנה ברורה שתחום שנראה מושך מבחוץ אינו מתאים מבפנים. החוויה הזו ראויה לאותה תשומת לב שמקבל ניסיון צבאי. היא חלק מהסיפור, ויש בה רמזים רבים לכיוון הבא.

למה ייעוץ תעסוקתי אחרי השחרור שונה מכל שלב אחר

בתיכון הבחירות נעשו בתוך מסגרת סגורה של מגמות ויחידות, ובשירות התפקיד נקבע לעיתים קרובות לפי צרכי המערכת. אחרי השחרור, לראשונה, כל האפשרויות פתוחות בבת אחת. החופש הזה נפלא, אבל הוא גם משתק, כי כשאפשר לבחור הכול קשה מאוד לבחור משהו. ייעוץ תעסוקתי בשלב הזה עוזר לצמצם את המרחב העצום לכמה כיוונים מוגדרים שאפשר לבדוק לעומק. הצמצום הזה הוא מה שמאפשר להתחיל לזוז.

יש גם יתרון ייחודי לשלב הזה. המשתחרר מגיע עם ניסיון אמיתי של שנים בסביבה תובענית, עם אחריות, עם עבודת צוות ולעיתים גם עם תפקידים מורכבים מאוד. הניסיון הזה מלמד הרבה על מה שמתאים לו, אם רק יודעים לשאול את השאלות הנכונות. מה גרם לו להרגיש משמעותי, מתי הוא השתעמם, באילו משימות הצטיין בלי מאמץ ואילו היו מתישות במיוחד. התשובות האלה הן חומר גלם יקר ערך שכדאי לנצל לפני שהוא מתעמעם.

כדאי לשים לב גם לסוג הסביבה שבה המשתחרר פרח. יש מי שהרגיש בבית דווקא בשטח, בתנועה ובפעולה, ויש מי שהתחבר לעבודה שקטה מול מחשב או מסמכים. יש מי שאהב להיות חלק מצוות גדול עם היררכיה ברורה, ויש מי שחיפש כל הזמן מקום לעצמאות ולשיקול דעת. ההעדפות האלה לא מופיעות בתעודת השחרור, אבל הן משפיעות מאוד על ההתאמה למקצועות שונים. מי שמזהה אותן מוקדם חוסך מעצמו מעברים מיותרים בין עבודות ומסלולים.

עוד היבט חשוב הוא התזמון. משתחררים רבים מתכננים שנה של עבודה וחיסכון או טיול ארוך, ואין בכך שום פסול. אבל מי שמנצל את התקופה הזו גם לבירור מקצועי מגיע לסופה עם כיוון, ולא נאלץ להתחיל לחשוב רק כשמועדי הרישום כבר מתקרבים. הכוונה תעסוקתית בתחילת התקופה מאפשרת לתכנן את השנה הזו בחוכמה, למשל לבחור עבודה זמנית שקשורה לתחום שמעניין, או להתחיל להיערך לפסיכומטרי בזמן. כך גם שנת הפסקה הופכת לחלק מהדרך.

ראוי להתייחס גם להבדל בין עבודה זמנית לבין קריירה. אחרי השחרור רבים עובדים באבטחה, במלצרות, במחסנים או במכירות, וזה בסדר גמור כמקור הכנסה. הבעיה מתחילה כשהעבודה הזמנית נמשכת שנים בלי שהתקבלה החלטה מודעת להישאר בה. תהליך הכוונה בשלב מוקדם מסייע לראות את העבודה הזמנית ככלי בתוך תוכנית ולא כתחליף לה. כך גם החיסכון מקבל מטרה ברורה.

כדאי גם להיזהר מבחירה מתוך הרגל. יש מי שממשיך באופן טבעי לתחום שעסק בו בשירות, כי זה מוכר ונוח, ויש מי שבורח ממנו רק בגלל שהוא מזכיר את הצבא. שתי הגישות עלולות להחמיץ את מה שבאמת מתאים. ייעוץ תעסוקתי עוזר להפריד בין הניסיון עצמו לבין הרגשות שהוא מעורר, ולבחון בכנות אם יש בו משהו שכדאי להמשיך. לפעמים התשובה היא כן, ולפעמים מתגלה שהמיומנות הייתה נכונה אבל התחום לא.

איך אבחון תעסוקתי עוזר לתרגם את חוויית השירות לכיוון מקצועי

תפקידים בשירות אינם תמיד מקבילים לשמות של מקצועות באזרחות, ולכן קשה לפעמים לראות את הקשר. מי שהיה אחראי על לוגיסטיקה של יחידה שלמה פיתח כישורי ארגון ותכנון, מי שהדריך חיילים פיתח יכולות הוראה ותקשורת, ומי שעבד מול מערכות מורכבות פיתח חשיבה טכנית ופתרון בעיות. אבחון תעסוקתי עוזר לזהות את הכישורים האלה ולתרגם אותם לשפה של תחומי לימוד ועבודה. התרגום הזה לבדו פותח לעיתים קרובות כיוונים שהמשתחרר לא שקל. הוא גם מחזק את תחושת הערך, כי פתאום ברור כמה כבר נצבר.

לצד השיחה על הניסיון, שאלוני הולנד, המוכרים גם כמודל RIASEC, מציעים מבט מובנה על תחומי העניין. הם עוזרים להבין אם המשתחרר נמשך יותר לעשייה מעשית, למחקר, ליצירה, לעבודה עם אנשים, להובלה או לסדר וארגון. מבחני נטייה משלימים את התמונה בבדיקת יכולות, כמו חשיבה מילולית, כמותית או מרחבית. ההצלבה בין מה שמעניין לבין מה שקל וטבעי יותר מצמצמת את מספר הכיוונים לאלה שיש בהם התאמה אמיתית. כך השיחה עוברת מתחושות כלליות לנתונים שאפשר לעבוד איתם.

התוצאות של השאלונים מקבלות משמעות כשהן נפגשות עם הסיפור האישי. משתחרר שיצא עם פרופיל חברתי בולט ושימש כמפקד או כמדריך יקבל אישוש לכיוון שאולי כבר הרגיש. מנגד, משתחררת ששירתה בתפקיד טכני וגילתה בשאלון משיכה חזקה ליצירה עשויה לשאול את עצמה שאלות חדשות. אין כאן סתירה, אלא הזדמנות להבין שהשירות לא חייב להגדיר את ההמשך. הפרשנות הזו, שנעשית בשיחה, היא שהופכת את הנתונים לתובנה.

במכון אור לאבחון והכוונה, שנמצא ברחוב משה לוי 11 בראשון לציון ליד קניון הזהב, ייעוץ תעסוקתי למשתחררים משלב בין הכלים האלה לבין סינון המסלולים מול שוק העבודה ומול תנאי הקבלה. המשמעות היא שהתוצאה אינה רק רשימה של תחומים מעניינים, אלא רשימה של מסלולים שאפשר להגיע אליהם בפועל. מסלולים שדורשים תנאים שעדיין חסרים מקבלים התייחסות מעשית, כמו השלמת בגרות, הכנה לפסיכומטרי או מכינה. כך מתקבלת תמונה שמחברת בין החלום לבין הצעדים הנדרשים.

לעיתים התהליך מגלה שהשאלה איננה מה ללמוד אלא האם ללמוד עכשיו. יש מי שמתאים לו להיכנס ישר לתואר, יש מי שירוויח מלימודי תעודה או ממסלול הנדסאים שמובילים מהר יותר לעבודה, ויש מי שזקוק קודם לתקופה של ניסיון בשטח. השוואה מסודרת בין תואר, תעודה והנדסאים, לפי משך הלימודים, תנאי הקבלה ואפשרויות התעסוקה, עוזרת לקבל את ההחלטה הזו בצורה מושכלת. אין כאן תשובה אחת נכונה לכולם. יש רק תשובה נכונה יותר או פחות עבור אדם מסוים.

השיקול הכלכלי עולה כמעט תמיד בשלב הזה. חלק מהמשתחררים צריכים לעבוד במקביל ללימודים, חלק נעזרים בפיקדון ובמענקים, וחלק מתלבטים אם ההשקעה בתואר ארוך כדאית בכלל. המטרה אינה להכריע במקום המשתחרר, אלא לעזור לו לראות את המחיר ואת התמורה של כל מסלול בעיניים פקוחות. לעיתים מסלול קצר שמוביל לעבודה ומאפשר להמשיך ללמוד בהמשך הוא בדיוק הפתרון הנכון. ולעיתים דווקא ההשקעה הגדולה עכשיו היא שתחסוך עיקופים בעתיד.

חשוב גם להתייחס לחששות שמלווים את המעבר. משתחררים רבים מרגישים שהם מפגרים אחרי חברים שכבר התחילו ללמוד, או חוששים שאם יבחרו לא נכון יבזבזו שנים. החששות האלה אמיתיים, אבל כשהם מנהלים את ההחלטה הם מובילים לבחירות חפוזות. תהליך מסודר מאפשר לשים אותם על השולחן ולבחון אותם מול עובדות. בדרך כלל מתברר שיש יותר זמן ויותר גמישות ממה שנראה מתוך הלחץ.

גם המשפחה נוכחת לא פעם בהחלטה. הורים רוצים לראות את הילד מסודר, ולעיתים יש להם דעה ברורה על מה נכון ללמוד. כשהמשתחרר מגיע לשיחה איתם עם תוצאות מסודרות ועם תוכנית מנומקת, השיחה משתנה. במקום ויכוח על תחושות, יש בסיס משותף של נתונים ושיקולים. זה מאפשר להורים לתמוך במקום לדאוג, ולמשתחרר להרגיש שהבחירה שלו נלקחת ברצינות.

השנה הראשונה אחרי השחרור עם תוכנית ברורה

הסוף של תהליך טוב הוא מפת דרכים מעשית. היא מפרטת את הכיוון המועדף, את המוסדות הרלוונטיים, את תנאי הקבלה שיש לעמוד בהם ואת לוח הזמנים, כולל מה עושים בחודשים הקרובים. עבור משתחרר, מפה כזו יכולה לכלול גם את אופי העבודה הזמנית שכדאי לחפש, את מועד ההרשמה למכינה או לפסיכומטרי ואת המועדים שבהם כדאי להתחיל לפנות למוסדות. כשהכול כתוב, השנה שנראתה ריקה מקבלת מבנה ותכלית. זו בדיוק התחושה שחסרה לרבים אחרי היציאה מהמסגרת.

לצד המסלול הראשי נבנית גם חלופה. אם הציון הנדרש לא יושג, אם מוסד מסוים לא יקבל או אם במהלך השנה יתברר שהכיוון פחות מתאים, יש כבר מסלול שני מוכן. החלופה מורידה לחץ ומאפשרת לגשת לצעדים הראשונים בביטחון. היא גם מלמדת חשיבה בוגרת על תכנון, שתשמש את המשתחרר עוד הרבה שנים. מי שיודע שיש לו תוכנית ב ניגש לתוכנית א בראש שקט יותר.

תוכנית טובה לשנה הראשונה מתחשבת גם בצרכים האישיים שאינם קשורים ישירות לקריירה. מנוחה אחרי שירות תובעני, זמן למשפחה ולחברים ואולי גם חוויות שמחכות כבר שנים הם חלק לגיטימי מהתקופה. השאלה היא איך משלבים אותם עם הצעדים המקצועיים, כך שאף אחד מהצדדים לא נדחק החוצה. מפה מאוזנת לוקחת את כל אלה בחשבון. כך קל יותר לעמוד בה לאורך זמן.

כדאי לזכור שגם הליווי בדרך חשוב. טפסים, מועדים, ראיונות קבלה והחלטות קטנות יכולים להצטבר לעומס, במיוחד למי שעד לא מזמן כל אלה טופלו עבורו. ליווי לאורך תהליך הקבלה עוזר לעמוד בלוחות הזמנים ולהגיע מוכנים לכל שלב. הוא גם מאפשר לחזור ולבדוק את הכיוון כשמשהו משתנה, בלי להתחיל הכול מההתחלה. המשתחרר לא צריך לעבור את כל זה לבד.

השחרור הוא הזדמנות נדירה לבחור מחדש, בלי מחויבויות כבדות ועם כל האפשרויות פתוחות. מי שמנצל אותה לבירור מעמיק נותן לעצמו יתרון גדול לשנים הבאות. ייעוץ תעסוקתי לא מחליט במקום המשתחרר, אלא נותן לו כלים, מידע ומבנה כדי שיוכל להחליט בעצמו. התוצאה היא בחירה שמבוססת על היכרות עצמית ולא על לחץ חברתי או מקריות. וזו התחלה טובה הרבה יותר לפרק הבא בחיים.